ידועה בציבור וחוק הירושה

Joomla!

  

השוואה בין המושג המקובל של הידועה בציבור
לבין המושגים שהמחוקק משתמש בהם בסעיף 55 לחוק הירושה
 
פרק מספרו שלעו"ד ד"ר אמנון בן-דרור"זוגיות ללא נישואין"
 

1. ההבדלים 
הוראת סעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוקהירושה"), המעניקה זכות ירושה על-פי דין, מנסה להתחקות אחר כוונתו של המוריש שלאהותיר צוואה. מגמתו של הסעיף היא להשוות בין מעמדו של הזכאי לרשת מכוח "חיי משפחהבמשק בית משותף" לבין מעמדו של בן זוג, הזכאי לרשת מכוח קשר הנישואין1
סעיף 55 לחוק הירושה מעורר סוגיה בעלת חשיבות רבה: האם קיים הבדל של ממשמבחינת המהות והתוכן, בין המושג המקובל של הידועה בציבור לבין המונחים שהמחוקקמשתמש בהם בסעיף 55 לחוק הירושה
  
נראה, שקיימים הבדלים בין שניהמונחים2 . הקביעה "איש ואשה החיים חיי משפחה במשק בית משותף" הנה הפשטהבלשון מעודנת של המצב הקרוי "הידוע בציבור" או "הידועה בציבור", כפי שפורש על ידיבית המשפט, בכפוף לשני הבדלים
ההבדל האחד שפורש בסעיף 55 בא לשלול את התוצאההנובעת מפסק דינו של בית המשפט, כי יחס הידועים בציבור כבני זוג יכול להתקיים ביןאיש לאשה גם כאשר שניהם או אחד מהם נשואים באותה עת3 . 
ההבדל השניהמשתמע מנוסח הסעיף ומן הפסיקה בנדון הוא ככל הנראה נטייה להקל ולהגמיש את הדרישותהמוצבות בפני מי ש"חיה עמו" לעומת "הידועה בציבור". 
לפי נוסחו של סעיף 55, איןצורך בחיי משפחה אשר ישכנעו את חוג המכרים שהם חיים כבעל ואשה, ובלבד שלמעשה הםמתנהגים בינם לבין עצמם כבעל ואשה לכל דבר, ונותנים מהונם או מכוחם לקיום משק ביתמשותף4
  
2. היסודות הקיימים בסעיף 55 לחוק הירושה 
בפרשו את הביטוי "חיי משפחה במשק בית משותף", ציין השופט ברנזון בע"א5621/69 , כי ביטוי זה כולל שני מרכיבים: חיי אישות כבעל ואשה וניהולמשק בית משותף
היסוד הראשון, חיי אישות, מורכב מחיים אינטימיים, כמו בין בעלואשתו, המושתתים על אותו יחס של אהבה ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה
יש לציין לעניין חיי אישות, כי אם לא הוצג בפני בית המשפט ממצא פוזיטיבי הקובעכי התקיימו יחסי אישות, ניתן להסיק זאת ממכלול הראיות על מערכת יחסים קרובה והדוקהכשל בעל ואשה, שיצרה אפשרות של חיי אישות, וזאת, כמובן, בכפיפות למגבלות פיסיותלהבדיל ממגבלות נפשיות, שמונעות היווצרות יחסי קרבה כאמור מעיקרם6
בבית המשפט המחוזי בתל-אביב נפסק7 , כי חרף ההלכה שנפסקה בע"א8621/69 , לפיה הכוונה במונח "חיי משפחה" המופיע בסעיף 55 לחוק הירושההיא לחיי אישות, ייתכן שהתנאי של חיי משפחה יתקיים ללא חיי אישות, במקום שיש מניעהרפואית לקיימם. כלומר, גם אנשים אימפוטנטים יכולים לנהל חיי משפחה על-פי דרכםואולם, השופט מציין כי אינו צריך להכריע בשאלה זו במסגרת פסק הדין
לעניין "חיימשפחה" - לא די במגורים משותפים בדירה אחת, שכן המחוקק ציין במפורש תנאי נוסףלניהול משק בית משותף - "חיי משפחה". יחד עם זאת, לא ניתן לומר שבחברתנו המתירניתבתחילת המאה העשרים ואחת, קיום יחסי מין מפעם לפעם הוא סימן מובהק של חיימשפחה9
היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותףמתוך צורך אישי, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועלם היוצא והטבעי של חייהמשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורלחיים10 . 
הנשיא שמגר ציין11 , כי אין פירוש "משק ביתמשותף" בהכרח שיתוף קנייני בנכסים. שאלת השיתוף או ההפרדה שנהגו גבר ואשה בנכסיהםהיא שאלה נפרדת, שאינה קשורה לסוגיית מעמדם כבני זוג
  
הקיום הכלכלי מושתתעל שיתוף במאמצים ובאמצעים לשם קיום צרכים כגון אכילה, שתיה לבוש וכיו"ב, ולענייןזה אין נפקא מינה, אם יש לבן הזוג חשבון נפרד
העובדה שכל בן זוג שומר על נכסיוהפרטיים אינה מונעת קיום חיים משותפים לבני זוג12במיוחד הדברים אמוריםבזיווג שני. הקובע הוא אם יש בחיי היום-יום של בני הזוג סממנים של שיתוף, של חיימשפחה ושל יחדיו, גם כשמתגלים בהם מעלות ומורדות
גם במקרה שכל רכושו ועסקיו שלהמנוח היו רשומים על שמו, אין בכך כדי לשלול את השיתוף. דינה של בת זוגו הידועהבציבור של המנוח אינו שונה מדינה של כל עקרת בית שאינה משתתפת ברוב שעות החייםהמשותפים בעסקי בעלה13ואולם, ראוי לשוב ולציין, כי השיתוף בנכסים כוללגם שיתוף בחובותיו של העיזבון14 . 
אף כשאחד מבני הזוג מצווה לחברונכסים בצוואתו ואילו השני נוהג אחרת, אין בכך כדי לפגום בעצם היותם מקיימים חיימשפחה במשק בית משותף15 . 
  
"
חיי משפחה במשק בית משותף" אינם רקמגורים משותפים, ואינם רק טיפול פיזי או סיפוק מיני. "חיי משפחה במשק בית משותףאצל ידועים בציבור, הם חיים של אחדות ושיתוף וקשר גורל של שניים החיים יחד לא בשלשיקולי נוחות או כדאיות כספית, אלא מתוך צורך אישי פנימי המאחד אותם ואתגורלם16
לפיכך, מטפלת שחיה עם מטופל תחת קורת-גג משותפת ומנהלתעבורו את משק הבית, אפילו אם תקיים לפעמים גם יחסי מין עם המטופל, עדיין לא תיחשבלבת זוג הראויה לחסות תחת הגנת סעיף 55 לחוק הירושה. הפסיקה קבעה כי דרושים חיים שלאחדות ושיתוף וקשר גורל של שניים החיים מתוך צורך אישי פנימי המאחד אותם ואת גורלם - דהיינו, זוגיות המקבילה במהותה לזוגיות בתוך משפחה נשואה
  
3. מרכיב המגורים
מרכיב המגורים הנו מרכיב חשוב בקביעה כי איש ואשה ניהלו משק בית משותף, כנדרשבסעיף 55 לחוק הירושה. העדרו של המרכיב האמור תומך במסקנה כי לא התקיים משק ביתמשותף כמשמעותו בסעיף 55 לחוק הירושה17.
במקרה מסוים18הוכח כי בפועל המנוח לא עבר להתגורר בדירתה של האשהשהגישה בקשה למתן צו ירושה ובה טענה כי הייתה ידועה בציבור של המנוח בפרק זמןמשמעותי, ונראה כי רק בשנים הראשונות לקשר שבין השניים הם התגוררו במגורים משותפיםלכל אחד מבני הזוג הייתה דירה משלו, והשניים אף לא ניהלו חשבון בנק משותף. המנוחהעביר למבקשת כספים שלא באופן קבוע, כמחווה של רצון טוב, כדי לסייע לה במצוקתה. יתרעל כן, מעדות המטפלת שטיפלה במנוח סמוך למותו, ושהתה בביתו מדי יום, עלה כי המבקשתמעולם לא באה לסעדו ואפילו לא ביקרה אותו. הבקשה להכיר במבקשת כיורשת המנוחנדחתה.
במקרה אחר19התברר כי המבקשת צו ירושה לגבי עזבונו של המנוח נעדרהבסופי שבוע מביתו של המנוח, לא ידעה על חשבונות הבנק שלו, ויתירה מכך, המנוח מצא אתמותו, בשעה שהמבקשת לא הייתה לצדו: רק בחלוף יממה לאחר שלא ענה על התקשרויותיהבטלפון, על אף שידעה כי הוא סובל מלחץ דם גבוה, התקשרה לאחד ממכריו שהזעיק אתהמשטרה. לבסוף, בלילה לאחר הלווייתו של המנוח, חזרה המבקשת לדירה ונטלה משם חפציםרבים. היוצא מכך, שבני הזוג לא חיו חיי משפחה במשק בית משותף.
במקרה אחר20 , אף שהמנוח והמבקשת חלק בעיזבונו חיו שנים אחדות חייםמשותפים במשק בית משותף, קבע בית המשפט שהיה זה "סתם משק בית משותף מתוך צורך אישינוחות, כדאיות או סידור ענייני", ולא "פועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוגוכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים". זאת לאחר שקבע כי האשההוסיפה להתגורר במרבית זמנה בדירה שלה ושל בעלה ממנו התגרשה, ועם ילדיהםהמשותפים.
לעומת זאת, במקרה שבו בני זוג חיו תחת קורת-גג אחת שנים לא מעטות, ערכו קניותיחד וניתן לומר שניהלו משק בית משותף, ואיש מהם לא היה נשוי בעת פטירת המנוח, למרותשחשבונות הבנק היו נפרדים, הצליחה בת הזוג להוכיח כי מתקיימים בה תנאי סעיף 55 לחוקהירושה ונקבע כי דינה כדין בת זוג21
  
יש לציין, כי ביחסים ביןבני זוג ישנם עליות ומורדות. גם במקרה שהמנוח כתב במכתב, שאינו מסתדר עם האשההמבקשת הכרה כידועתו בציבור, אין לשלול את גרסת המבקשת שהיא הייתה הידועה בציבורשלו. גם העובדה שהשניים לא ניהלו חשבון בנק משותף ושכל אחד מהם החזיק חשבון בנקנפרד - אין בה כדי לסתור את טענת המבקשת, שהם ניהלו משק בית משותף22
כפי שנראה להלן, מפעיל בית-המשפט מבחן גמיש הבודק כל מקרה לגופו. יתרון הגמישותמאפשר עשיית צדק גם במקרים גבוליים או חריגים. חסרון גישה זו הוא בחוסר הוודאותשהיא מטילה על הערכת סיכוייהם של הטוענים לזכות הירושה על-פי סעיף 55 לחוק הירושהוהקושי הנופל על הפרקליטים העוסקים בכך, להעריך מראש את הסיכויים ואת הסיכונים שללקוחותיהם
  
4
. ההבחנה לעומת סעיף 55 לחוק הירושה 
ניתן להצביעעל ההבחנה בין מי שחלה עליו הוראת סעיף 55 לחוק הירושה, לבין ידוע בציבור או ידועהבציבור לצורכי חוקים אחרים. לצורך סעיף 55 אין חשיבות אם בני הזוג היו ידועיםבציבור כמי שחיים בצוותא23הקובע לעניין זה הוא קיום חיי משפחה במשקבית משותף, היינו היחס העובדתי והנפשי של בני הזוג בינם לבין עצמם הוא המכריע, ולאאמונותיהם וידיעותיהם של הסובבים אותם. לשון אחר, סעיף 55 אינו נוקט במונח "ידועבציבור" או "ידועה בציבור"24 ; יש משקל במכלול הראיות גם לעובדהשבסביבתם הקרובה של בני הזוג ראו אותם כבני זוג, אף-על-פי שאין זה תנאי הכרחי להחלתסעיף 55, אך הקובע הוא איך הם ראו את מערכת היחסים שביניהם ולא מה היה ידוע על כךלחברה הסובבת אותם. המבחן הוא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי: האם בני הזוג ראו את הקשרשביניהם כקשר משפחתי, כמערכת היחסים בין בעל לאשה אם לאו25כאמור, עלהידועים בציבור להוכיח קשר עמוק של שיתוף גורל, ודבר זה יש לבחון על-פי היחסיםהפנימיים כפי שהם משתקפים בין בני הזוג לבין עצמם26
המחוקק לא קבעבסעיף 55 לחוק הירושה מהו פרק הזמן הנדרש כדי שחייהם של בני זוג יוכרו כ"חיי משפחהבמשק בית משותף"27 . תקופת זמן של שנה וגם תקופה קצרה ממנה בהרבה מספקתבהחלט28 . הקובע הוא אופי הקשר הקיים בין בני הזוג בזמן זה, קשר עמוק שלשיתוף גורל וקירבה הדדית, הנותנים מקום לחשוב שאילו היה מבקש בן הזוג האחד מבן הזוגהשני, בעודו בחיים, לצוות לו חלק מתאים מנכסיו, היה נענה לכך ברצון, על-מנת להבטיחלו מה שהיה מגיע לו לו היו נשואים כחוק29
לשונו של סעיף 55 איננהמתנה תחולתו בפרק זמן מינימלי. השופט קלינג אף קבע במקרה שנדון בפניו30 , כי בפרק זמן של שלושה-ארבעה חודשים בלבד התקיימו התנאים הדרושים לתחולתו של סעיף 55. קלינג משווה בין אדם שיירש את בן זוגו אף אם זה ימות בליל הכלולות לבין אדם שחיעם בן זוגו בתנאים שבסעיף 55
תקופה קצרה יכולה להיות אינדיקציה למהות היחסיםאם מניחים כי בתחילת התקופה אין בני הזוג רואים זה את זה כבני זוג, אלא נכנסים לגוריחד לשם ניסיון, או אולי אינם מתכוונים לכך בתחילת החיים המשותפים, והכוונות להתמידביחסיהם מתעוררות רק בחלוף הזמן. אך ייתכן גם שבני הזוג נכנסים לגור יחדיוכשמלכתחילה מטרתם להיות זוג ולהקים תא משפחתי31
לפי סעיף 55 ישלהוכיח את קיומם של חיי משפחה במשק בית משותף ערב פטירתו של בן הזוג המנוח. קשרשהיה בעבר אינו מספיק לעניין זה32
כאשר ידועים בציבור חיים שניםרבות יחד, ומקיימים חיי משפחה במשק בית משותף, אך ימים ספורים לפני שהגבר נפטר, הואקם ועוזב את הדירה, ומודיע לאשה כי החליט להפסיק יחסים אלו - נשללות מהאשה הזכויותלפי סעיף 55 לחוק הירושה33
 
על-פי היסוד השלישי, אין הזכות לפיסעיף 55 מתגבשת, אלא אם בשעת מותו של אחד מהם לא היה בן זוגו נשוי לאחר . תנאי זה, כאמור, אינו נדרש בדרך כלל לגבי ידועה בציבור לפי החוקים שיצרו מושגזה34
היסוד הרביעי מופיע בסיפת סעיף 55 לחוק הירושה: זכות הירושהשל ידועים בציבור קמה "כשאין הוראה אחרת מפורשת או משתמעת בצוואה שהשאירהמוריש ". גם בהוראת סעיף 55 לחוק, הירושה על-פי דין היא ההסדר השיורי
בסעיף 55 לחוק נקבע במפורש כי בהיעדר צוואה יושווה מעמדו של הידוע בציבור לזהשל בן הזוג. גם לגופם של דברים, אין הגיון בהקניית זכויות לידוע בציבור מעל לאלההמוקנות לבן הזוג כתוצאה מנישואין35
במקרה מסוים36חיוהמנוח וחברתו (להלן: "המשיבה") חיי משפחה במשק בית משותף במהלך עשר השנים האחרונותלחייו, בלי שהיו נשואים זה לזה. כשלוש שנים לאחר תחילת חייהם המשותפים ערכו הסכםבכתב שכותרתו "חוזה בעניין חיים משותפים וניהול משק בית משותף" (להלן: "ההסכם").בהסכם נכתב, כי הם מעונינים לחיות כבני זוג לכל דבר בחיים משותפים, ולנהל משק ביתמשותף עד למותם
בהסכם נכללה הוראה כדלקמן
"
הצדדים מצהירים, כי מקוםמגוריהם יהיה בדירתו של הבעל... האשה לא תשלם כל תמורה עבור מגוריה בדירה הנ"לוהיא תהיה רשאית להישאר בדירה הנ"ל במקרה של מות הבעל כדיירת מוגנת עד סוף ימיה". 
שאר הבשר היחיד שנותר אחרי המנוח היה בן אחיו (להלן: "המערער"). לטענת ב"כהמערער, השתמע מהאמור בהוראת המגורים בהסכם, כי המנוח רצה להעניק למשיבה זכותמגורים בדירה, אך לא רצה להוריש לה חלק כלשהו בעיזבונו. עוד טען, כי יש לראותבהוראת המגורים "הוראה אחרת" השוללת מן המשיבה את הזכות לרשת
כנגדו טען ב"כהמשיבה, כי אין סעיף 55 קובע סייגים לזכות בן הזוג לרשת, לפיכך אין לבדוק אם התכווןהנפטר להוריש את רכושו לבן זוגו. עוד טען ב"כ המשיבה, כי מוריש כזה יכול לשלול אתזכותו של בן זוגו לרשת אותו רק על ידי הוראה בצוואה. לטענת ב"כ המשיבה, נתקיימובמשיבה התנאים ברישא של סעיף 55, ולפיכך היא זכאית לרשת את המנוח
השופט יטירקל סבר, כי ביטולה של הזכות לרשת על ידי המוריש במפורש או במשתמע, חייב להיותבצוואה, ולא בדרך אחרת. הדבר עולה מסיפת סעיף 55 ומתכליתו של סעיף 55 שבא להשוותלעניין ירושה את מעמדם של בני זוג שלא היו נשואים למעמדם של בני זוגנשואים37 . בפסק הדין נקבע, כי נתקיימו במנוח ובמשיבה היסודות של סעיף 55: בני הזוג חיו חיי משפחה במשק בית משותף, ובשעת מותו של המנוח לא הייתה המשיבהנשואה לאדם אחר. כן אין הוראת המגורים בגדר הוראה בצוואה, אלא הוראה בהסכם. אשר עלכן, זכאית המשיבה לרשת את המנוח, כאילו הייתה נשואה לו
  
השופט טירקלהוסיף, כי אפילו אם אפשר היה לראות את הוראת המגורים כהוראת צוואה, הרי שלפי אומדדעתו של המנוח אין לפרש את הוראת המגורים כבאה לנשל מהמשיבה את זכותה לרשתו. ההסכםנערך כשלוש שנים לאחר תחילת חייהם המשותפים, שנמשכו שבע שנים נוספות. כל הוראותיומעידות על מערכת יחסים חמה אוהבת ותלותית ביניהם. קיימת הוראה חשובה נוספת בהסכםבדבר בית אבות. נכתב בהסכם, כי אם יחליטו להתגורר בבית אבות, יתגוררו שם בדירהמשותפת, ודמי הכניסה עבור שניהם ישולמו מתמורת מכירתה של דירת המנוח שבה התגוררואין לפרש את הוראות ההסכם, אלא כהבעת כוונה מצד שניהם לחיות בצוותא כבעל ואשה לכלדבר ועניין. על רקע זה יש לפרש את הוראת המגורים כהוראה שבאה להיטיב עם המשיבה
מכיוון שסיפת סעיף 55 לחוק הירושה מנוסחת בלשון נגטיבית: "והוא כשאין הוראהאחרת, מפורשת או משתמעת בצוואה", הרי שהנטל להוכיח את חלותה של הסיפא הוא על מישטוען כי קיימת הוראה אחרת. אם מי שטוען לקיומה של הוראה אחרת לא עמד בנטל ההוכחההרי שתחול רישת הסעיף לפיה "רואים את הנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו מה שהנשארבחיים היה מקבל בירושה על-פי דין אילו היו נשואים זה לזה"38 . 
מחדגיסא, יש מקום לפרש את סעיף 55 כמשווה את מעמדם של בני הזוג שלא היו נשואים זה לזהאך נתקיימו בהם היסודות הנזכרים לעיל, למעמדם של בני זוג נשואים39מאידך גיסא, יש גם מקום לפרשנות אחרת, לפיה מדובר כאן בהסדר מיוחד, העומד, כביכולבין ירושה על-פי דין לבין ירושה על-פי צוואה, שאותו ניתן ללמוד מן הלשון "רואים אתהנשאר בחיים כאילו המוריש ציווה לו", וזאת ממיקומו של סעיף 55 בפרק השלישי לחוקהירושה, שעניינו ירושה על-פי צוואה, ואף מכותרת השוליים של הסעיף: "מעין צוואה". 
אמנם נטען בעבר, כי מתוך פסקי דין אחדים של בית המשפט העליון משתמע, לכאורה, כישלושת היסודות שפורטו בסעיף 55 (חיי משפחה, קיום משק בית משותף וקביעה שבשעת מותושל אחד מהם לא היה בן זוגו נשוי לאדם אחר) רק מקימים חזקה שהמוריש רצה להוריש אתנכסיו לבן זוגו, וכי חזקה זו ניתנת לסתירה. אולם, בפסיקה מאוחרת יותר אומצה הפרשנותלפיה הזכות לרשת על-פי סעיף 55 אינה נובעת מהחזקה הנ"ל, אלא מהוראת החוק המשקפת אתהלך החיים העובדתי בין בני הזוג. עוד נקבע, כי הזכות לרשת על-פי סעיף 55 אינה תלויהבתנאי נוסף, או בכוונה כלשהי של בן הזוג שנפטר, ודי בכך ששלושת היסודות נתקיימו כדישבן הזוג שלא היה נשוי למנוח יהיה זכאי לרשת אותו כאילו היו נשואים
כאמורמטרתו של סעיף 55 לא הייתה ליצור הסדר מיוחד העומד בין ירושה על-פי צוואה לביןירושה על-פי דין, אלא להשוות את מעמדם של בני זוג לא נשואים שנתקיימו בהם היסודותשפורטו בסעיף, למעמדם של בני זוג נשואים40
השופט שילה היטיב לתאראת המבחן שיש לנקוט בסעיף 5541
"...
אין לך מבחן נוקשה אובייקטיביאלא מעין תדמית משתנית של יחסים בין בני זוג, שמרכיביה שונים מזוג לזוג. המבחן דומהבאופיו למבחן 'האדם הסביר' בדיני נזיקין.  
מאידך ישנם גורמים קבועים באותומבחן, שמן הצורך לשקול את מציאותם, הן מבחינת ישות והן מבחינת כמות. מקדמת דנא ובכלשיטות משפט של בני תרבות, מונים שלושה יסודות בנישואין, ועל המישורים של שלושהיסודות אלה מצויים הגורמים הקבועים של המבחן בו אנו עוסקים:  
1. 
יסוד האישות  
2. 
היסוד הכלכלי  
3. 
היסוד האמוציונלי  
אולם יסודות אלה הם דברים שאיןלהם שיעור וצמצום בממדיהם ואפילו העדר טוטלי מתוך סיבה מבוררת של אחד מהם, אינםעשויים בהכרח לקלקל את השורה". 

5. המבחן הגמיש 
כאמור, סעיף 55 פורש בהרחבה על ידי בית המשפטהעליון42שקבע כי המבחן שמציב סעיף 55 הוא מבחן גמיש, אין לקבוע לוקריטריונים נוקשים, וכי יציקת התוכן תיעשה בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה
בית המשפט העליון קבע כי ראוי לבחון על-פי קריטריונים סובייקטיביים את מערכתהיחסים שבין אותם בני זוג שאינם נשואים, דהיינו, כיצד ראו בני הזוג את מערכת היחסיםשביניהם43
אין לחפש ואין לגבש קריטריונים אובייקטיביים נוקשיםלדיבור שבסעיף 55 "החיים חיי משפחה" ולדיבור "משק בית משותף". כל מקרה ראוי להיבחןעל-פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות וסקירת היחסים על-פי מרכיבים שוניםומאפיינים המתקיימים בהם44
לאור המגמה לבחון את מערכת היחסים ביןבני הזוג באופן סובייקטיבי, תמוה וחריג בנוף המשפטי פסק דינו של בית המשפט העליוןמפי השופט א' ריבלין45
במקרה דנן, בין הצדדים לערעור - המערערתשטענה כי היתה ידועה בציבור של המנוח, והמשיבים, ילדיו של המנוח מגרושתו, נתגלעהמחלוקת הנוגעת לעיזבונו של המנוח. המנוח הותיר שתי צוואות: בצוואה הראשונה תארהמנוח את הגורמים שהביאוהו להדיר את המשיבים מעיזבונו, ולצוותו במלואו למערערת. ביןהשאר, ציין המנוח, כי "בנים גידלתי ורוממתי והם פשעו בי". "כנגד כל הצרות", מוסיףוכותב המנוח, "מצאתי נחמה באשה שאהבתי, אשר ליוותה אותי, ועמדה לצדי לאורך כל הדרךדאגה, עזרה, טיפלה בי כל הזמן והקריבה למעני את מיטב שנותיה וצעירותה." הצוואההשניה, המאוחרת בזמן, נכתבה לאחר אשפוזו של המנוח, קודם לפטירתו. בצוואה זו הותירהמנוח את כל רכושו למשיבים, למעט שני סכומי כסף צנועים אותם ביקש להעביר למערערת
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ.מ. הכהן) קיים את הצוואה המאוחרת, עלאף פגם שנפל בתאריך שהופיע בה במועד כתיבתה. עוד קבע בית המשפט, כי לא עלה בידיהאשה להוכיח שהייתה ידועה בציבור של המנוח, ולפיכך שלל את זכאותה למזונות מןהעיזבון
בדיון שנערך בפני בית המשפט העליון ויתרה המערערת על טענותיה בנוגעלפסילת הצוואה המאוחרת ולקיום הצוואה הראשונה, ומשכך, נותר לדון בתביעתה למזונות מןהעיזבון, כפועל יוצא מהיותה הידועה בציבור של המנוח
בית המשפט העליון מצייןכי ממכלול הראיות שהובאו ניתן ללמוד על קיומם של יחסי קרבה עמוקים בין המנוח לביןהמערערת; המערערת סייעה למנוח בענייניו השונים, לרבות טיפול בבעיותיו הרפואיותהשניים נהגו לערוך קניות יחד, נסעו יחד למקום עבודתם המשותף והשתתפו בצוותאבאירועים שונים. המערערת אף נהגה לפקוד את דירת המנוח ויתכן אף ששהתה בה מעת לעתכפי שעולה מחפצי האשה הספורים שנמצאו בדירה. אין חולק גם, והדבר עולה מנוסחהצוואות, כי המנוח היה קשור למערערת, תמך בה כלכלית, וראה עצמו מחויב לה. ואולםבית המשפט העליון פסק כי דין הערעור להידחות, מאחר שלא עלה בידי המערערת להוכיחניהולו של משק בית משותף ושיתוף במגורים
בית המשפט העליון מציין, כי המערערתלא הביאה ולו מכר משותף אחד, שביקר בבית המנוח ויכול היה להעיד על מגוריה עמובצוותא. נמצא עד אחד בלבד, לקוח של המנוח, שביקר בדירת המנוח והעיד על הימצאותהמערערת שם באותה עת. כן, הובאו בפני בית המשפט ראיות אובייקטיביות, השוללות אתטענת המערערת בדבר מגורים משותפים, ובהן ראיות המנציחות את דירת המנוח כפי שנמצאהלאחר פטירתו, המעידות שהמנוח חי בגפו, וראיות המצביעות על זיקתה החזקה של המערערתלדירתו של בעלה לשעבר
  
פסיקה זו היא, כאמור, חריג להלכה המייחסת חשיבותעליונה לאופן שבו ראו בני הזוג את מערכת היחסים שביניהם46הואיל והיחסהעובדתי והנפשי ששרר בין בני הזוג הוא המכריע את הכף. נראה שבמקרה דנן, ניתן ללמודמנוסח הצוואה הראשונה עד כמה היו עזים רגשותיו של המנוח כלפי המערערת. בית המשפטכותב במפורש בפסק דינו, כי ניתן ללמוד על יחסי קרבה עמוקים בין המנוח למערערתואולם, בית המשפט מוסיף, שהובאו בפניו ראיות אובייקטיביות השוללות את טענת המערערתבדבר מגורים משותפים
השאלה המכריעה היא, כיצד בני הזוג ראו את מערכת היחסיםשביניהם ולא מה היה ידוע לחברה הסובבת אותם. האם בני הזוג ראו את הקשר שביניהם כקשרמשפחתי כמו בעל ואשה אם לאו47בפני בית המשפט היו קיימות ראיות נוספותהמעידות על יחסו של המנוח למערערת: המנוח כתב מכתב לחברת הביטוח, בו ביקש כי המוטבהבפוליסה תהיה שותפתו לחיים (המערערת). כן, נמצאו בדירת המנוח פריטים אישיים שלהלרבות שתי הזמנות לאירועים הממוענות למערערת ולמנוח
לאור האמור לעיל, לדעתנועם כל הצניעות והענווה, מן הראוי היה כי בית המשפט העליון יקבל את הערעור, ויכירבמערערת כ"ידועה בציבור", או כ"מי שחיה עמו". 
  
מן הראוי לציין, כי עלדחיית הערעור הוגשה לבית המשפט העליון בקשה לדיון נוסף שיבהיר אם יש בפסק דין זהמשום שינוי והחמרה בדרישות להכרה בידועה בציבור ובדרישות סעיף 57(ג) לחוק הירושה
ביום 27.06.02 דחה השופט אליהו מצא את הבקשה48השופט מצא הסביר אתהחלטתו כלהלן
"
תביעת העותרת נסמכה על הטענה כי הייתה הידועה בציבור של המנוחהשאלה שהועמדה להכרעה בשלב הערעור הייתה, אם העותרת הוכיחה את טענתה האמורה, כנדרשלביסוס זכאותה למזונות מן העיזבון בהתאם לסעיף 57(ג) לחוק הירושה. בפסק הדין נקבעכי אף אם מניחים שהעותרת והמנוח קיימו חיי אישות כבעל ואשה, הרי שמכל מקום לא עלהבידי העותרת להוכיח כי היא והמנוח גרו ביחד ונהלו משק בית משותף. בעתירתה מבקשתהעותרת שיקוים דיון נוסף בסדרת שאלות, העשויות להיות רלבנטיות לבירור זכאותה שלידועה בציבור למזונות מעיזבון בן זוגה, ובמרכזן - מהות התנאי בדבר קיום חיי בני זוגידועים בציבור במשק בית משותף...". 
ובהמשך קובע השופט מצא כי
"
דחייתערעורה של העותרת התבססה על הממצאים העובדתיים שנקבעו בעניינה על ידי הערכאההראשונה. השגות העותרת על צדקת ההכרעה בעניינה הן ערעוריות במהותן, והסוגיותהמשפטיות אותן מבקשת היא להעמיד לבירור במסגרת הדיון הנוסף כלל לא נדונו בפסק הדין
המסקנה המתחייבת מן האמור היא כי בפסק דינו של בית המשפט העליון לא נקבעה כלהלכה , וממילא אין יסוד לומר כי נקבעה בו הלכה, שמפאת חשיבותה, קשיותה אוחידושה, עשויה היא להקים עילה לקיומו של דיון נוסף" (ההדגשה שלנו- א.ב.ד). 
השופט מצא מבהיר בכך כי ההלכות להכרה בידועה בציבור למעשה לא השתנו כתוצאה מפסקדין זה ולא הוחמרו, והוא צמצם את משמעות פסה"ד לנסיבות העובדתיות הצרות של מקרה זה
  
בנוגע לאימוץ "המבחן הגמיש" בפסיקה הישראלית הנוגעת לידועים בציבור, מןהראוי להפנות למאמרו של ד"ר שחר ליפשיץ49אשר מביע את הדעה כי "תנאיהכניסה" למעמד של ידועים בציבור הם "קלים". קלות זו הינה מאפיין ייחודי למשפטהישראלי בהקשר זה, מאפיין המשתקף בהיעדרן של מגבלות פורמליות כגון: תקופת זמןמינימלית של חיים משותפים, כתובת מגורים משותפת, כשירות לנישואין, הצגה חברתיתכנשואים, וכן בנכונות של המשפט הישראלי לוותר במקרים מסוימים על רכיבים חשוביםבהגדרת "ידועים בציבורכגון קיום סדיר של יחסי מין, חיים תקינים, משך חיים משותףממושך, נאמנות מינית בין הצדדים, שיתוף ברכוש ועוד
ניתוחו של ד"ר שחר ליפשיץהוא מעמיק ומשכנע, ויש לקוות כי "המבחן הגמיש" ימשיך לשלוט בפסיקה, וזאת על אף הרוחהקרירה שמקרין פסק-הדין שהובא לעיל בענייןדנינו נ' מנע , על הגישה הגמישהוהליברלית כלפי הידועים בציבור ומעמדם על-פי סעיף 55 לחוק הירושה
  
6. השלכותיו של סעיף 55 לחוק הירושה על פקודת הנזיקין 
ביסוד הזכותלרשת על-פי סעיף 55 לחוק הירושה עומדים "חיי משפחה במשק בית משותף" של איש ואשהשאינם נשואים זה לזה ואחד מהם מת. דומה שמעשה חקיקה זה היה מהפך חקיקתי שבו הוכרהזכותו של "נשאר בחיים", שלא היה נשוי לנפטר, לרשת את הנפטר. הרחבת משמעותו שלהדיבור "בן זוג" שבסעיף 78 לפקודת הנזיקין, כך שיכלול גם את הידועה בציבור ואתהידוע בציבור, היא פיתוח טבעי והגיוני של התפיסה שביסוד סעיף 55 לחוק הירושה. היאנותנת לה ביטוי נוסף ומשלימה אותה בתחום דיני הנזיקין ואין היא בגדר "מהפך משפטי". 
הדין ששרר עד למתן פסק-הדין בענייןלינדורן נ' קרנית50 , הפלה בין אשה נשואה שנתאלמנה מבעלה לבין ידועה בציבור שנתאלמנה מבן זוגה. כפי שסעיף 55 לחוק הירושה השווה בין האלמנות (הנשואה והידועה בציבור), כך התחייבה ההשוואהביניהן לעניין פקודת הנזיקין
  
7. חשיבותה המיוחדת של צוואה בין ידועים בציבור 
חוק הירושה הוא, כאמור, החוק היחיד (מבין למעלה מ-40 חוקים) המדברעל ידועים בציבור ודורש משניהם להיות פנויים, על-מנת לזכות בירושה
כאשר בניזוג חיים כידועים בציבור ויש להם ילדים מנישואין קודמים, ומת אחד מהם ולא הותירצוואה, רווחת במקרים רבים התנגדות של ילדי המנוח להורשת חלק מהירושה לידועה בציבורבהעדר הגושפנקא של הנישואין מתקשים ילדי המנוח להכיר בידועה בציבור כבבת זוג "חוקית" של המנוח, ולרוב הם יגישו לרשם לענייני ירושה בקשות לצווי ירושה שבהן הםמתעלמים מזכותה של הידועה בציבור לרשת את בן זוגה (כל האמור לגבי ידועה בציבור נכוןכמובן גם לגבי ידוע בציבור). במקרים כאלה נאלצת הידועה בציבור להגיש התנגדות לצוהירושה, לטעון ולהוכיח באמצעות עדים את מעמדה כלפי המנוח. יצויין כי הליך ההוכחהיבוצע בפני בית המשפט לענייני משפחה
לעיתים מנסים ילדי המנוח להערים על הידועהבציבור של המנוח, ופונים בבקשת צו הירושה לבית הדין הרבני, שבו כלל אין הכרה בידועהבציבור ובזכויותיה. על הידועה בציבור, שבן זוגה נפטר, לפנות לבית הדין הרבניולהודיע כי היא אינה מסכימה לסמכותו של בית הדין, ואז מחויב בית הדין הרבני להעביראת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה51 . 
בעבר בית המשפט המוסמך לפיחוקי הירושה היה בית המשפט המחוזי. החל מיום 1 בספטמבר 1998 בית המשפט המוסמך לפיהחוק הינו בית המשפט לענייני משפחה52על-מנת לצמצם את התופעה שבה ילדיושל בן זוג שנפטר מתנגדים כמעט באופן אוטומטי להכיר בזכותו של בן הזוג שנותר בחייםמומלץ לידועה בציבור להקדים ולהגיש את הבקשה לצו ירושה בעצמה ולא להמתין להגשת בקשהמטעם ילדי המנוח
כן מומלץ לבני זוג ידועים בציבור ששניהם או אחד מהם אינו פנוי (דהיינו שהוא נשוי עם אחר/ת) להכין בחייהם צוואה הדדית, משום שבהעדר צוואה מעין זוצו הירושה יתעלם מהם ויתייחס לבן הזוג הנשוי כאל יורש. אם בכוונתם של בני הזוגהידועים בציבור לדאוג להורשת חלק מרכושם לבן הזוג החי עמם, עליהם לזכור שללא צוואהמפורשת עלול בן זוג זה להישאר אחרי מותם חסר כל. יש למסור עותק מצוואה זו לבן הזוגאו להפקידה אצל הרשם לענייני ירושה או במשרד עורך דין, שיהיה נאמן לשמירתה ולהצגתהבמקרה של מות המצווה
צוואה יכול שתהיה בכתב ידו של המצווה53ויכולשתהיה בפני עדים54 . אפשרות שלישית היא להכין צוואה בפנירשות55 . קיים סוג רביעי של צוואה המכונה "צוואה בעל-פה"56 , אך זו מתייחדת לנסיבות מיוחדות, כגון: "שכיב מרע" או מי שרואה עצמו בנסיבותהמצדיקות זאת מול פני המוות, ומצווה בעל פה בפני שני עדים "השומעים את לשונו". 
לצוואה בעל-פה נקבעו סייגים שונים, ובהם ששני העדים ירשמו את הדברים בזיכרוןדברים שיחתם בידיהם ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה, וזאת בהזדמנות הראשונהשבה ניתן לעשות זאת. צוואה בעל-פה פוקעת כעבור חודש לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקועשייתה והמצווה עודנו בחיים
רצוי כי ידוע בציבור החותם על צוואה יתייחס בה הןלחלוקת הרכוש לאחר מותו והן לזכותו של בן זוגו למזונות מן העיזבון
יצוין, כילצוואה ערך ראייתי רב גם לעצם הוכחת קיום יחסים של ידועים בציבור בין המנוח ובין בתהזוג הנזכרת בצוואה. גם במקרים בהם יתערער תוקפה של צוואה כזו בשל פגמים שנפלובעשייתה57 , עדיין תוכל הצוואה לשמש ראייה חשובה לעצם קיומם של יחסיםקרובים המגיעים לדרגת ידועים בציבור
  
8. התנאה על זכות ירושה בצוואה 
הפסיקה לא שללה את האפשרות של בני זוג ידועים בציבור להתקשר בהסכםשישלול זכויות ממוניות מאחד מהם. על עצם אפשרות ההתנאה אפשר ללמוד מפרשתבלאו נפוזש58אשר לא שללה את האפשרות להתנות על הזכויות הללו (מדיניירושה) באמצעות צוואה, הגם ששללה את האפשרות להתנות על זכויות אלו בהסכם
עםזאת בחר ביהמ"ש העליון בפרשתבר נהור נ' אוסטרליץ59 לזכות אתהתובעת בתשלום מזונות מהעיזבון של בן זוגה, על אף קיומו של הסכם כתוב בין בני הזוגאשר הסדיר את יחסי הרכוש ואת התוצאות הכלכליות של פרידה ו/או מוות, הסכם שאף קבעבמפורש כי אין בכוונתם ליצור מצב משפטי של ידועים בציבור. ביהמ"ש קבע כי מן הבחינההעובדתית חיו בני הזוג כידועים בציבור. לפיכך החליט ביהמ"ש כי אין משמעות לעובדהשבני הזוג קבעו בהסכם שאין בכוונתם ליצור מצב משפטי של ידועים בציבור
לדעתו שלהשופט שוחט בפסק הדיןכהן נ' כהן60 , יש לראות את פסק דיןברנהורעל רקע הדין הרלוונטי אליו הוא התייחס, דהיינו - דיני הירושה. בפרשה זומדובר היה בזכות למזונות מהעיזבון שהינה זכות קוגנטית, שאינה ניתנת להתנאה, בין אםמדובר בזכות של אשה הנשואה למנוח כדת וכדין, ובין אם מדובר בזכותה של ידועה בציבורמכח סעיף 57 (ג) לחוק הירושה. מקום שהתקיימו התנאים המפורטים בסעיף 57 (ג) לחוקהירושה קמה הזכאות למזונות. משקמה הזכאות למזונות, לא ניתן להתנות עליה ובלשון ביתהמשפט
"
לצרכי סעיף 57 (ג) הנ"ל אין להסכמה האמורה משמעות משפטית, שהרי לא ניתןלשלול מראש, בהסכמה, מסקנה משפטית העולה מעובדות מוכחות, ומכל מקום לא הכינויהמשפטי ההולם הוא הקובע בכגון דא, אלא קיום התנאים העובדתיים כנדרש בסעיף 57 (גהנ"ל". 
לדעת שוחט אם נוסיף לכך את הוראת סעיף 65 (א) לחוק הירושה, האוסרת הסכםבחיי המוריש בדבר מזונות וויתור עליהם, נגיע למסקנה אליה הגיע בית המשפט. בית המשפטראה בזכות למזונות מן העיזבון זכות מהותית בלתי ניתנת להתנאה, המוקנית למי שעונה עלהקריטריונים המפורטים בסעיף 57 (ג) לחוק הירושה, כאילו "היו נשואים זה לזה", ומכאןפסק דינו. שוחט אינו סבור שביהמ"ש העליון התכוון להפקיע לחלוטין את היחסים ביןהידועים בציבור מן המתחם החוזי, שבמרכזו חופש ההתקשרות, ולהציב אותם כסטטוס שאפילוהכניסה אליו אינה מותנית ברצון הצדדים. משכך, אין מקום להסיק מפרשת בר נהור שישמקום לכפות על בני זוג, בבחינת הר כגיגית, התחייבויות משפטיות שלא התכוונו לקחת עלעצמם, ככל שמדובר בהתחייבויות הנובעות מחיים ולא מחמת מיתה, כגון מזונות
עםזאת, במקרים ראויים ניתן בהחלט לעשות שימוש בהלכת בר נהור, ולהתייחס לבני הזוג כאל "ידועים בציבור" למרות קיומו של הסכם "נוגד", וזאת על בסיס מספר נימוקים, שבמרכזםאי מוחלטתו של ההסדר החוזי ביחסים בין בני זוג
בפסק דינו שוחט מסכם סוגיה זוכך
"
על-פי עקרון המוחלטות של ההסדר החוזי, המשפט ייתן תוקף למחויבויות הנובעותמהתחייבות משפטית רצונית וברורה מחד, וימנע מלאמץ התחייבויות משפטיות במקרים שבהםשני הצדדים או מי מהם הביעו את התנגדותם לקיומן. מאידך, עקרון זה אינו יכול לחולבמלוא עוצמתו על חוזים בין בני זוג"61
 
 
1   ע"א 107/87, אלון נ' מנדלסון, פ"ד מ"ג (1) 431
2   
ע"א 621/69, נסיס נ' יוסטר, פ"ד כ"ד (1) 617, 621
3   
שם, בעמ' 621 לפסק הדין
4   
שם, בעמ' 621 לפסקהדין
5  
שם, בעמ' 619 לפסק הדין
6    
ראה הערה 1לעיל, בעמ' 438 לפסק הדין
7   
על ידי כב' הש' אילן בעז' (ת"א) 6216/84, משולם נ' עזבון יפת, תק-מח 93(1)401
8   
ראה הערה 2 לעילבעמ' 619 לפסק הדין
9   
עז' (ת"א) 70141/91, גיא ואח' נ' עזבון גיאז"ל ואח', תק-מח 92(2) 985
10   
ראה הערה 2 לעיל, בעמ' 619 לפסקהדין
11   
ראה הערה 1 לעיל, בעמ' 438
12   
עז' (חי') 255/94, תמר נ' ביינין ואח', תק-מח 96(3) 2141
13  
עז' (חי') 1200/99, א.ח נ' עז' המנוח נ.ג ז"ל ואח', תק-מש 2000(3) 194
14  
שם, בעמ' 203 לפסק הדין
15  
הערה 12 לעיל, בעמ' 2143. 
16   
ע"א 1751/90, לוינסון נ' האפוטרופוס הכללי,  תק-על 93(3) 64. 
17   
עז' (חי') 2063/96, מועלם נ' הי"מ, תק-מח 98(3) 1562
18   
שם, שם
19  
ראה הערה 16 לעיל
20  
עז' (ת"א) 1771/87, בלטמן נ' גולדברג, תק-מח 90(1) 6, וראה הערה 2 לעיל
21  
עז' (חי') 4040/00, בארונסקי נ' הי"מ, תק-מש 2001(3)291. 
22   
מ"א (ב"ש) 721/91, מאזגאוקר נ' עזבון מלקר ז"לואח', תק-מח 89(1)1
 23  
בג"צ 673/89, משולם נ' בית הדין הרבניהגדול ואח', פ"ד מ"ה (5) 594, 600, 601
24    
ראה הערה 9 לעילבעמ' 988
25  
שם, בעמ' 988
26   
ע"א 4305/91, שדהנ' קבורס ואח',  תק-על 94(1) 513
27   
שם, בעמ' 517
28  
ראה הערה 2 לעיל, בעמ' 623
29   
שם, בעמ' 624
30  
עז' (ת"א) 3696/90, אמיר נ' זגר, תק-מח 91(3) 997
31   
ראה הערה 9 לעיל, בעמ' 990
32   
ע"א 41/84ארזי נ' ארבל ואח',  תק-על 87(1) 175
33   
ת"א (חי') 150/98, תמר - קרן גמלאות של חברי "אגד", תק-מח 2000 
(2) 1180. 
34  
ראה הערה 23 לעיל
35  
ע"א 279/87, רובינוביץ נ' קרייזל, פ"ד מ"ג (1)760
36  
ע"א 1717/98, בלאו נ' פוזש, פ"ד נ"ד (4) 376
37  
שם, בעמ' 381-382
38  
עז' (ת"א) 5125/91קרוצ'בסקי ואח' נ' רפאל, תק-מח 92(2) 1175
39   
ראה הערה 36 לעילבעמ' 380-381
40  
שם, בעמ' 381-382
41  
ראה הערות 18, 19 ו-20 בפרק א' לעיל
42    
ראה הערה 1 לעיל, בעמ' 434
43   
ע"א 79/83, הי"מ נ' שוקרן, פ"ד ל"ט (2) 690
44  
שם, בעמ' 694-695
45   
ע"א 6434/00, דנינו נמנע ואח',  תק-על 2002(1) 340
46    
ראה הערה 42 לעיל
47    
ראה הערה 9 לעיל, בעמ' 988
48   
דנ"א 2763/02, דנינו נ' מנע (ההחלטה ניתנה ביום 27.06.02, אך טרם פורסמה). 
49  
שחר ליפשיץ, "ידועים בציבור בעל כורחם? ניתוח ליברלי של מוסדהידועים בציבור", עיוני משפט כ"ה תשס"ב, 741
50  
ע"א 2000/97לינדורן נ' קרנית, תק-על 99(4) 84
51  
בג"צ 673/89, משולם נ' ביתהדין הרבני הגדול, פ"ד מ"ה (5) 594
52  
סעיף 151 לחוק הירושה
53  
סעיף 19 לחוק הירושה
54  
סעיף 20 לחוק הירושה
55   
סעיף 22 לחוק הירושה
56  
סעיף 23 לחוק הירושה
57  
על פגמים בצוואה ראה ש' שוחט, "פגמים בצוואות", המכון למחקרימשפט וכלכלה בע"מ, מהדורה שנייה, התשס"א-2001
58  
ע"א 1717/98בלאו נ' פוזש, נ"ד (4) 376
59  
ע"א 7021/03, בר נהור נ' אוסטרליץתק-על 94 (3) 512
60  
תמ"ש (ת"א) 51940/98, כהן נ' כהן (טרםפורסם). 
61  
שם, בעמ' 21 לפסה"ד.
 
הספר "זוגיות ללא נישואין" יצא לאור בהוצאת יהלום הוצאה לאור, 2003 - תשס"ג